יום שבת, 18 בינואר 2020

Who is afraid of the dentist?

Oral hygiene is the last thing I expected to find in this camp. Who has the energy to brush their teeth after every meal? Not to talk about flossing. Anyone complaining about tooth ache, and there are a lot of them, gets the wonder drug, paracetamol. 2 pills and that's it.  


And then came the magician. Dr. Robert Garcia Lopez.  




A real sweet man, full of life. Treats everyone with dedication, compassion, gentleness, calmness, and fixes everybody's smiles. A real miracle maker in the most improvised dental clinic I have ever seen.

He has a little motor, hidden away in the toilet room since it's so noisy. Only a long electrical cord dangles into the clinic and connects to a drill. A small water pump connected to a tube to suck the saliva. It doesn't really work very well, so every few minutes the patients need to spit into a plastic cup they hold in their hands.  



Usual dentist tools. Anesthetics, syringes, needles. Everything is sterilized every day at home in a metal contained with Formaldehyde. It's disinfected after 6 hours, and sterilized after 24, or so the manufacturer claims.

There's no special dentist chair. Only a clinic bed. The patient's head lies back on the head-rest, and Robert is forced to work while standing up, leaning over to the patient. By the end of every day, his back is finished. Alex, our translator to Arabic, was a physiotherapist in Iraq, so he starches up Robert, just to keep him standing.  

For light, he is using a small flashlight on his head, which needs batteries change every other day, and a desk lamp, held by our Iranian translator, Mahmud, who is becoming an experienced dentist-assistant.



Treatments are surprisingly divers. Nothing complicated like a root canal or implants, and off course no cosmetic treatments like teeth alignment or replacing silver fillings, but the basics are there. Antibiotics for infections, fillings, cleaning, pulling teeth and releasing a locked tooth.

An emergency treatment for a little boy, who played with a metal instrument, which was stuck on his upper gum.

A girl with a strange front tooth. The tooth has a large hole, from front to back, that by miracle missed the root completely, so it doesn't hurt. But she hasn't smiled in two years. Constantly embarrassed and barely opens her mouth.  I have no idea how, but Robert was able to close the hole completely. Now she is smiling from ear to ear.





Like a said. A magician

יום ראשון, 5 בינואר 2020

טיפה אחת בים

חלקכם מכירים את זהרה. היא ילדה חמודה בת 13 מכווית, עם סוכרת נעורים לא מאוזנת. הכי לא מאוזנת שיש. 

בבוקר היא בדר"כ בסדר. 220, 250, 300. בצהרים היא מתחילה להדרדר. 350, 400. בערב היא כבר על הפנים עם ערכים שנושקים ל 500. רק לתזכורת, ערכים תקינים הם בין 70 ל 110, ובמחנה אנחנו אוהבים לשמור אותם סביב ה 200 כדי שלא יורידו ערכי סוכר בלילה.

היא ממש מייאשת אותנו, אבל החיוך שלה כ"כ מתוק, והיא ביישנית ומקסימה. כולם זורמים כאן עם ערכי הסוכר המשוגעים הללו, אז החלטתי לקחת אותה כפרוייקט. כל איש צוות מאמץ מישהו כפרוייקט. מתיאוס, האח הפורטוגלי, אימץ למשל את סברי, המתורגמן לסומלית, והבטיח לו שאם לא יעשן במשך חודש, הוא יתן לו 50 אירו. הון עצום במימדים של המחנה. בינתיים מחזיק מעמד שבוע. 


אז אני אימצתי את זהרה, ורתמתי את כל מדינת ישראל למענה. סיכמתי את כל ערכי הסוכר שהיו לה בחודש האחרון, כולל כמה אינסולין קיבלה כל פעם, לקחתי הסטוריה רפואית עד כמה שאפשר ושלחתי לקבוצת התמיכה המקסימה שלי, וליואל טולדנו, האנדוקרינולוג המדהים בבלינסון. קיבלתי המון עצות מעולות ויחד יצאנו לדרך. מעלה בהדרגה אינסולין, עוקבת בקפדנות ומעדכנת.


החזית השניה נפתחה יחד עם ליהיא סיגלוביץ' הנפלאה. הסוכרתית המחלקתית שלנו בחדר לידה, הבת של מאיה הסגנית. לליהיא היו המון תובנות לגבי התמודדות עם הסוכרת ברמה האישית. איך ילדה בת 13, שחיה במחנה פליטים, עם תזונה מזעזעת, יכולה לשלוט במחלה שלה. בעצת ליהיא, לימדתי את זהרה לזהות סימנים של סוכר גבוה או נמוך ואנחנו משחקות משחק יומי. לפני הבדיקה אני מבקשת ממנה לנחש כמה סוכר יש לה, וכמעט תמיד היא קולעת. היא כבר ממש מחכה לשאלה, ורואים כמה שהיא גאה כשהניחוש נכון. 

אתמול היא שוב יצאה מאיזון. מכשיר מדידת הסוכר נכנע והודיע לנו שהערך גבוה מדי למדידה. זה אומר מעל 550. גם כשנתנו אינסולין פעמיים, הערכים לא ירדו. היא גם התחילה להתלונן על סימנים נוספים ונתנו להם הפנייה למיון. באופן נורמלי, בסיטואציה נורמלית, אנשים הולכים למיון. אבל אלו לא תנאים נורמלים. בבוקר כבר פגשתי אותה מחייכת באוהל המשפחתי שלהם. כמובן שלא הלכו למיון כי אין להם כסף למונית. 

היום אני חוזרת הביתה והיא נשארת כאן. ממשיכה להתמודד עם הנעורים המוזרים שהגורל נתן לה.

ילדים

הילד הכי קטן במחנה בן 5 ימים. הילדון שיילדתי במרפאה בסוף השנה האזרחית הקודמת. אחריו בחור קטן בן 9 ימים, צהבהב וערני. אמא שלו, חדיג'ה, עברה ניתוח קיסרי חמישי!!, ונאחזה במיטת בית החולים כמה שיכלה, עד שהמשטרה באה ופינתה אותה חזרה למחנה. שני תינוקות, סורי וסומלי, פחות מ 3 ק"ג כל אחד, עטופים בשלוש שמיכות וגרים באוהל בינואר 2020.  


עיסא החמוד נולד במשקל 2300 גר., ולאמא אין מספיק חלב, אז היא מאכילה אותו רק 4 פעמים ביום, ומחליפה חיתולים פעמיים ביום. יסלחו לי יועצות ההנקה, אבל במשקל שלו עם הצהבת, קפצנו לבית מרקחת וקנינו עבורה תחליף חלב ובקבוק. 

את חדיג'ה ראיתי כבר בבית החולים. אתמול חזרה למחנה, והגיעה למרפאה לקבל אנטיביוטיקה וזריקות קלקסן, שחייבים לתת אחרי ניתוח קיסרי. בבית החולים לא חשבו שהיא צריכה גם משהו לכאבים, אז מיד תדלקנו אותה באופטלגין. לבעל של חדיג'ה יש אשה נוספת בהריון שלישי. לקח לי כמה דקות להבין שיש לו גם אשה שלישית באוהל, וכך חיים להם יחד משפחה מאושרת. בעל, שלוש נשים, 7 ילדים והשמיני בדרך.

חוץ מהתינוקות יש במחנה אוירה כללית של קייטנת חורף בלתי נגמרת. ילדים מכל הגילאים מסתובבים לבד או בחבורות קטנות, ממציאים משחקים מכלום. יש גבעה קטנה, אפשר לטפס עליה ולרוץ למטה בצרחות נינג'ה. מוצאים כדור ומאלתרים מסירות או קט רגל. תרומות של צעצועים זורמות למחנה מכל העולם. גם כאן הסטראוטיפים חוגגים. כל ילדה מחבקת בחוזקה את הבובה היחידה שיש לה, והבנים מתרוצצים עם רובי צעצועים די שווים, יש לציין. 


בני הנוער והחברה' הצעירים מצאו את הפתרון האולטימטיבי. כל אחד תורם 2 אירו לחודש, עושים מנוי משותף לנטפליקס, מתלבשים על הפס הרחב של המחנה ורואים יחד סדרות בטלפונים הניידים. במבנה המנהלה יש קיר עם עמדת טעינה לניידים. שורה ארוכה של שקעי חשמל. באים כמה חברים, בכל שעה אפשרית, גם בשלוש לפנות בוקר. מחברים 5 מכשירים וכל רבע שעה מתחלף שומר עד שכולם טעונים. 

נשמע באמת כמו קייטנה אבל זה יותר סוריאליסטי. זה שהם למדו לשרוד בתנאים המזוויעים הללו, מעיד אולי על העוצמה שלהם, אבל גם על הייאוש. הם אמנם הגיעו לכאן מבחירה, אבל המציאות נתנה להם סטירה בפנים. יש כאן המון ילדים בריגרסיה. מפסיקים לדבר. מפסיקים לאכול. מסרבים לצאת מהאוהל. חזרו להשתין בלילה בגיל שמונה ועשר ושש עשרה. ילדים עם התקפי חרדה. מסרבים להתלבש חם ומגיעים למצבי היפוטרמיה והיפוגליקמיה. 

אני לא רוצה לדעת או אפילו לחשוב על ניצול מיני שקורה כאן, אבל אין לי ספק שקיים. נערים שמוכרים את גופם בשביל סיגריה או נשים בודדות שמוכנות לחיות בחסות של גבר זר לצורך מעבר מאוהל לקרוואן.

סברי, המתורגמן המקסים שלנו לסומלית, בן 19, סיכם את זה באופטימיות המדבקת שלו. "יהיו לי סיפורים מדהימים לספר לילדים שלי יום אחד". 

יום חמישי, 2 בינואר 2020

מי מפחד מרופא שיניים

הגיינת פה היא הדבר האחרון שציפיתי למצוא כאן במחנה. למי יש כוח לצחצח שיניים אחרי כל ארוחה, שלא לדבר על חוט דנטלי. כל מי שמתלונן על כאב שיניים, ויש כאן המון כאלו, מיד מקבל את תרופת הפלא, אקמול. 2 כדורים  וזהו.

ואז הגיע הקוסם. דר. רוברטו גרסיה לופז. 

בחור מתוק אמיתי, מלא שמחת חיים. מטפל במסירות, חמלה, עדינות, רגישות, ומתקן לכולם את החיוך. ממש עושה כאן ניסים במרפאה שיניים הכי מאולתרת שראיתי.

יש לו מנוע קטן, שסגור בשירותים כי הוא כל כך מרעיש. רק צינור חשמל משתלשל ממנו למרפאה, ומתחבר למקדחה. מיכל מים עם משאבה קטנה, שמחוברת לצינור, ששואב את הרוק. זה לא ממש יעיל אז כל כמה דקות המטופל יורק לכוס פלסטיק קטנה שהוא מחזיק ביד. 

מכשירים רגילים של רופא שיניים, חומרי הרדמה, מזרקים, מחטים. הכל עובר סטריליזציה בכלי סגור עם חומר חיטוי (כלורהקסידין) אחת ליום. הוא מחטא אחרי 6 שעות ואחרי יממה הכלים סטרילים, או כך כתוב על האריזה בכל מקרה. 

אין כיסא מיוחד, אז משתמשים באלונקה. הראש של המטופל מונח בכרית תמיכה לצוואר, כזו של טיסות, כדי לקבע את הראש שלא יזוז או יזנק מהאלונקה. רוברטו נאלץ לעבוד בעמידה כך שהגב שלו הרוס אחרי כל יום עבודה. אלכס, המתורגמן שלנו, היה פזיוטרפיסט בעירק, אז הוא מותח את רוברטו בסוף כל יום. ככה בשביל ההרגשה הטובה. 

תאורה עם פנס ראש קטן, שמצריך החלפת סוללות כל יומיים, ומנורת שולחן שמחזיק מחמוד, המתורגמן המקסים שלנו לפרסית. זו תאורה כ"כ לא הגיונית וחמה, שרוברטו נאבק בין זה שהוא מזיע בטירוף ואז קופא מקור.

הטיפולים די מגוונים באופן מפתיע. לא דברים מורכבים כמו טיפולי שורש או השתלות שיניים, ןכמובן אין קוסמטיקה כמו יישור שיניים או החלפת סתימת כסף ללבנה, אבל הדברים הבסיסיים קיימים. 

סתימות, ניקוי אבנית, עקירת שיני בינה ושיניים שבורות, שיחרור שן כלואה, טיפול אנטיביוטי בדלקות חניכיים ושיניים. טיפול חירום בילד ששיחק עם חתיכת מתכת, וזו ננעצה לו בחיך העליונה. ילדה עם שן קדמית מוזרה. דרך השן  יש חור מלא מבחוץ פנימה. איך שהוא החור פספס את השורש, אז לא כואב לה כלום, אבל בחזית הפה שלה יש שן עם חור. אין לי מושג איך, אבל רוברטו הצליח לסגור לה את החור עם מילוי. הילדה בהלם. כבר שנתיים היא לא מחייכת. בקושי פותחת את הפה. מאד מתביישת. עכשיו היא מחייכת בחיוך ענק ומדהים. 


כבר אמרתי. קוסם