לרוב, כשהרפואה הקונבנציונלית לא עובדת, פונים לרפואה משלימה. רייקי, שיאצו, דיקור סיני, הדרותרפיה, הומיאופתיה, הילינג, היפנוזה ועוד הרבה תורות מוכרות יותר או מוכרות פחות. אנחנו נוטים לזלזל בהן. "זה רק ליטופים... רק להרגשה הטובה... לא עוזר אבל לא מזיק... לא ממש מתאים בזמן חירום". אבל השטח מייצר הזדמנויות, ובלית ברירה פונים גם לשם.
כמה פעמים ראינו נשים שלא מתקדמות שעות וימים בלידה, וטיפול שיאצו קצר משחרר הכל והלידה מתקדמת? כאבי גב שחולפים כבמטה קסם אחרי ביקור אצל כירופרקט.
גם כאן במחנה, נוצרה ההזדמנות ונוצר הצורך.
אעישה מובלת לתוך המרפאה ע"י בעלה, על כיסא גלגלים, במה שנראה משהו בין התקף חרדה להתקף אפילפטי קל. כל גופה תפוס בספאזם חזק, ראשה מטלטל מצד לצד, היא נוהמת ולא מודעת לסביבה. זה קורה לה אחת לכמה ימים והיא כבר ראתה נוירולוג שנתן לה תרופה אנטי דכאונית (למה? לא ברור, ומה הקשר לנוירולוג).
משכיבים על אלונקה, הרופא מחפש בתזזיתיות אמפולה של ואליום אבל מסתבר שנגמר והוא מרגיש קצת אבוד. הלסתות שלה נעולות והיא חורקת חזק בשיניים. אין סיכוי לתת לה כדור ואליום.
אני מחליטה להכנס עם נקודות לחיצה. מה כבר אמרנו - לא עוזר אבל לא מזיק.
אני שולחת ווטסאפ זריז למיכל גרוספלד ולקרן אחותי ומתחילה לעבוד ממה שאני זוכרת. הן מתחילות להזרים לי נקודות לחיצה. כף היד, בין הגבות, מעל השפה, בבית החזה. לאט לאט, במשך יותר משעה, אני עוברת מנקודה לנקודה, נעזרת במכסה של מחט כדי לייצר לחיצה טובה, והגוף מתחיל להתרפות. הידיים, שתפסו עד עכשיו בחוזקה את האלונקה, רפויות. הגוף רפוי, ובלחיצה על בסיס הלסת, אני משחררת לה את הנעילה ומפסיקה את חריקת השיניים.
עכשיו היא רק בחוסר הכרה. משתי היועצות במקביל מגיעה אותה נקודה, מתחת לאף, בשקע שמעל השפה. זה לוקח כמה דקות, דיבור מונוטוני ושקט בעברית (כי אפגנית אני לא מדברת), והיא מגיבה. הגבות זזות, העיניים מתמקדות והיא אפילו מזיזה ידיים.
ואז דמעות מתחילות לרדת לה מהעיניים. חיבקתי אותה חזק. חיבוק כזה של הקלה. חיבוק של אהבה. חיבוק עם הרבה אוקסיטוצין. כולם בוכים. היא, אני, בעלה, המתורגמן. בהלם שזה עובד. לא מזיק ועוזר מאד. זו לא רפואה משלימה. זו רפואה אמיתית, יסודית, נוגעת. לפני שיכולנו לתת תרופה ולסדר את הכל לכאורה על פני השטח.
תודה אדירה למיכל, המלאך שלי ביותר מפעם אחת, ולקרן אהובתי המופלאה.
כנראה שאכן, מיליארד סינים לא טועים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה