זו יכולה להיות התחלה של בדיחה מצויינת, אבל במציאות, מצאנו את עצמנו, מגדה, איברהים ואני, מדליקים יחד נר ראשון של חנוכה. שלושתנו ביוון, ובאמצעות וידאו ווטסאפ, נועם וערן בישראל, ואשתו של איברהים מקנדה.
סביב כל היגון והיאוש שסביבנו, אנחנו מנסים לייצר חיים נורמלים של אנשי צוות רפואי שעובדים במרפאה. לאט לאט אנחנו מחליפים את הטרמינולוגיה. אנחנו כבר לא "נוסעים למחנה", אלא "הולכים לעבודה". כבר לא "חוזרים למלון", אלא "הולכים הביתה". יש לנו את הסופר שלנו, אנחנו עושים קניות וכביסה, מסדרים את המיטה בבוקר, ומכינים מרק לארוחת ערב.
וכמו אנשי צוות רפואי במרפאה, מבלים יחד, נוסעים לטיולים בסופ"ש, עושים שטויות במרפאה, ומבלים במסעדות. הטברנה של פרנס מתעוררת לחיים בכל פינה. אוכל יווני טוב, מוזיקה יוונית וריקודים על השולחנות.
חנוכה ביוון זה מאד אירוני. אני מנסה להסביר למגדה ולאיברהים על הסיפור של חנוכה. ביני לבין עצמי זה נשמע קצת כמו סיפור ילדים, אבל הם מאד מתרגשים ומגדה אפילו מתנצלת בשם היוונים הרשעים, שהרסו לנו את בית המקדש. כנראה שנים של אגדות חג המולד, מוזיקה מתוקה וערמות של מתנות, גורמים להם להיות אמוציונליים.
אנחנו לא שוכחים שמדובר באי נופש יווני, עם חופים מקסימים, נוף יפיפה, עתיקות, מנזרים, וכפרים ציוריים. גם עכשיו, בחורף, יש תיירים, ותושבי האי, 50,000 במספר, מנצלים את מזג האויר הבהיר לטייל ולבלות במסעדות.
האטרקציה של האי הזה הוא עץ קטן, עם גזע מוזר, עם השם המצחיק, מסטיק. ותאמינו או לא, בין היתר, מכינים ממנו מסטיק. העץ גדל רק כאן, בחלקו הדרומי של האי, והמסטיק עצמו, כמו מעץ מייפל, מופק מהגזע. עושים חתך קטן בגזע, השרף שלו מטפטף בטיפות גדולות על הקרקע, ואז נאסף, ממויין, מנוקה, ומופק ממנו חומר גלם, אותו טוחנים. מהאבקה מכינים הכל. גומי לעיסה, עוגיות, פסטה, תבלינים, בשמים, סבון, שמפו.
בכל פינת רחוב יש כמה זקנות, שיושבות ומנקות חתיכות של מסטיק עם סכין יפנית חלודה.
אז חג שמח לכולם. אני מתגעגעת מאד. נשיקות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה