גם כאן, כמו בכל סיטואציה שדורשת הישרדות, המרפאה משמשת כלי מצויין לקידום עצמי, סחר בתרופות, קבלת הקלות והשגת סמים. מדי יום אנחנו נאלצים לברור מתוך סבך המתחלים את אלו שחולים באמת. בארצות המוצא, סוריה, עירק, אפגניסטן ודומיהן, נהוג ומקובל מאד לחלק תרופות לכל מי שבא עם תלונה כלשהי, והקלות שבה מחלקים שם אנטיביוטיקה מאד מתסכלת אותנו. לכל אחד שנכנס למרפאה עם תלונה כלשהי, ולא משנה כמה היא שולית או טריוויאלית, ברור שיקבל אנטיביוטיקה. הם מתסתכלים עלינו בחוסר אמון כאשר אנחנו מראים ומסבירים שאין להם שום מחלה שמצריכה אנטיביוטיקה. מדובר לרוב בהתייבשות או סימני שפעת קלים. זה יעבור בד"כ עם מנוחה והרבה נוזלים, אבל הם בשלהם. לא נראה להם שלשתות מים זו רפואה טובה.
לכולם כואב הראש. לכולם כואב הגב, וכולם, באופן מפתיע מציגים את אותם סימנים. כנראה כדי לקבל איזה שהן הקלות. לשיטתם, אם אתה כותב משהו בדרכון הרפואי שלהם, זה מעלה את הדירוג שלהם ואת הסיכוי לעזוב את האי. זה כמובן לא נכון, אבל לא מזיק לנסות.
השבוע נכנסו שתי נשים אלי למרפאה. אחת מהן ראיתי יום קודם והיא אכן בהריון בשבוע 6. מכיוון שרשמתי לה שהיא בהריון, ראו כי טוב והיא הביאה חברה. ההריונית התלוננה על כאב גב, כאב בטן, ריצה מרובה לשירותים ושריפה בעת מתן שתן. קלאסי דלקת בדרכי השתן, לא? זהו שלא תמיד, כי אתמול לא היה לה כלום. אני מכה קלות על הגב התחתון ושואלת אם זה כואב. היא קופצת בלי קשר למכה ואומרת "כן, כן, בדיוק כאן". אני מבקשת ממנה בדיקת שתן והיא מסרבת. היא רק רוצה אנטיביוטיקה. היא קצת מתעצבנת שאני מסרבת, אבל מוותרת.
אני עוברת לשניה. כאב גב, בטן, שריפה וריצה לשירותים. נשמע מוכר? גם היא מסרבת לבדיקת שתן ואחרי כמה התלחשויות הן עוזבות. מסתבר שאנטיביוטיקה היא מוצר מבוקש במחנה. כשבולעים את הכדור, זה מקסימום מרפא מדלקת, אבל כשכותשים אותו ומסניפים, זה נותן היי לא רע.
הכוכב השבועי שלנו הוא בחור בן 20 שנכנס והודיע שהוא חולה בסוכרת. בסוריה הוא הזריק אינסולין, והוא כבר חודש כאן, לא קיבל את התרופה שלו ואין לו רישום בדרכון הרפואי. בדקנו סוכר. 89. אין לו שום סימני דקירות על האצבעות, והוא נראה די מבוהל מהמחט. לא ממש סוכרתי קלאסי. כנראה שהתחקיר שעשה בגוגל, או הדיווחים שקיבל מחברים, לא היו ממש טובים.
לפעמים זה מרגיש כמו מסדר חולים בצבא. עוד מעט חוזרים הביתה לכאבים המדומים, לצירים הקלים, לירידות המים ההיסטריות, ולנשים הרבות שהחיים שלהם דבש. נשיקות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה