קורס הכנה ללידה

גוליזר (גו-לי-זאר) כרגע בהריון ראשון שבוע 39. ההזדמנות הראשונה שלי, בינתיים, ליילד. היא בת 22, מאד מתרגשת ונמצאת בסה"כ חודש במעקב הריון, 3 מפגשים בלבד. באופן כללי היא בריאה, התינוק במצג ראש, זז יפה והיא מרגישה טוב.

אני מנסה כבר שבועיים להוציא אותה מהמחנה באמצעות כך שאני מעדכנת את כל הערוצים הרשמיים, והיא עדיין כאן. הכל כ"כ מסובך כאן. למרות שהקראוון של האו"ם צמוד לזה של הצבא, ושניהם צמודים למרפאה, הם צריכים הודעות במייל וזה לא ממש עובד לדברים דחופים. לבסוף לקחתי אותה פיזית לחדר העובדות הסוציאליות של האו"ם, כדי שיראו במי מדובר וינסו לעזור. הם רשמו את הפרטים שלה והבטיחו לעזור. בינתיים היא ממשיכה להגיע אלי כל 3 ימים.

החלטתי לנהוג איתה כמו כל אשה לקראת לידה ראשונה, ולהעביר אותה קורס הכנה ללידה מזורז. המתורגמן הרוס מצחוק על הרצפה. אמנם אין לי מצגת, בובה ואגן, אבל אפשר להעביר את כל התכנים ממש כמו  בקורס רגיל. אנחנו עוברות על זיהוי סימני לידה. אנחנו מתרגלות תנועה, השענות קדימה, תרגילי נשימה. הבעל מתרגל עיסויים. הם לא מאמינים שזה מה שקורה עכשיו, אבל כולנו מאד נהנים ומשועשעים. זכור לכם כמובן תהליך התרגום כאן, כך שהקורס מועבר בשלוש שפות באופן סימולטני, אנגלית, יוונית וערבית. אם מישהי יכולה למצוא לי קישורים לסרטוני הכנה ללידה בערבית, נוכל להתחיל להפיץ ליולדות.

אני מסבירה לה שכשתגיע הלידה, נעשה את כל המאמצים להעביר אותה לביה"ח, ואם לא נצליח, אני איילד אותה כאן. אני לא ממש מייחלת לזה. אמנם הגעתי לכאן כולי חדורת רוח קרב ליילד וליילד, אבל במחשבה שניה, גם כשמדובר לכאורה בהריון ולידה בסיכון נמוך, לקבל תינוק במזג האוויר הזה הוא מתכון להיפותרמיה, היפוגליקמיה ועוד הרבה הפתעות אחרות.

ופתאום, הפתעה. את הפוסט הזה התחלתי לכתוב כבר לפני כמה ימים, עם מעט מאד תקוה שאפשר יהיה להעביר אותה מהאוהל לפחות לאיזה קרוון. ואילו אתמול, התייצבה במרפאה נציגה מהאו"ם, מחזיקה את גוליזר ביד. הם מפנים את הזוג לאתונה ורוצים לדעת אם היא והתינוק ישרדו שייט של 8 שעות במעבורת נוחה ומסודרת. כ"כ שמחתי עבורה. בדקתי שאין שום סימנים ללידה, דופק עוברי תקין באולטרסאונד, מרגישה היטב תנועות, ואפילו עמדתי 10 דקות עם הדופלר על הבטן שלה, כדי לנסות לשמוע האצות והאטות. כנראה שחוש השמיעה שלנו מתחדד עם השנים, כך שכמה שהיה אפשר, ניסיתי לעשות לה מוניטור ללא רישום על נייר. הכל מושלם.

אנחנו ממהרות למשרד של האו"ם, ומבשרים שהכל בסדר, אפשר לצאת לדרך. זו היתה אחת הפרידות המרגשות בחיי. היא לא עזבה לי את היד עד שעלתה לאוטובוס, והספקנו תמונה אחרונה לפני שנפרדנו לתמיד.

כמו שאומרים אצלנו כשנפרדים מיולדת - בהצלחה