ערב עם וסיליס

איברהים ואני מצאנו את עצמנו בערב שבת, במסעדה יוונית חביבה, הסמוכה למלון, יחד עם וסיליס, מארגון חילוץ הסירות בלילות.

 הבחור מרתק. הוא בן 45, גרוש, יש לו ילד בן 19 שחי באתונה, והוא נמצא בעסק הזה כבר 3 שנים, ומכיר את עולם הפליטים מכל כיוון. הוא מסתובב עם 3 מכשירי טלפון ניידים. אחד אישי, אחד שמחובר ישירות למחנה ואחד שמחובר למשמר החופים, ומקפיץ אותו כשיש נחיתה. היתה לנו הזדמנות נדירה להבין קצת יותר את נושא הפליטים. מי הם, למה הם מגיעים לכאן, איך היוונים מתמודדים, או מנסים להתמודד, עם מסות האנשים שנוחתים על חופיהם, ומי הגורמים שמנצלים את המצב העגום הזה לרווחים אישיים, כלכליים ופוליטיים.

הרוב המוחלט של הפליטים הם אנשים מסוריה, שנמלטו ממדינה הרוסה, מופצצת וקרועה בין צדדים אכזריים, שלא מהססים לחסל כפרים, ערים ואוכלוסיות שלמות, על מנת לשלוט בעוד פיסת אדמה ובעוד מחוז. זה סכסוך שפרץ לפני 6 שנים, כנסיון להדיח את אסד ומפלגתו מהשלטון הדיקטטורי שלהם. בעקבות הנסיון האלים ביותר של אסד, לדכא את המחאות, החל גל של עריקות חיילים וקצינים מהצבא, והוקמה מחתרת צבאית שפתחה במרד נגד המשטר.

שתי הקבוצות הללו, אסד והמורדים, גייסו לעצמם כוחות חיצוניים, שהתערבו במלחמה. אסד מגייס את אירן, חיזבאללה, סין ורוסיה. המורדים מגייסים את ערב הסעודית וארצות המערב, והסכסוך הקטן בסוריה, הופך למלחמת כוחות בין מעצמות, כאשר לשום צד אין אינטרס לסיימו. לתוך הסכסוך הזה נכנסים ארגוני טרור, כמו ג'בהת א-נוסרה ודאע"ש, שמעלים את מפלס האלימות, בעיקר כנגד האוכלוסייה האזרחית.

יש כל מיני הערכות לגבי כמות הנפגעים במלחמה הזו, אבל ללא ספק מדובר באסון הומניטרי. קרוב למיליון אנשים שנהרגו, ומעל 5 מיליון אנשים שברחו מאזורי הקרבות והפכו לפליטים. כשליש מאוכלוסיית המדינה. הפליטים נמלטו למדינות השכנות, לבנון, ירדן, טורקיה, עירק וכורדיסטן, כאשר לרבים מהם היעד הסופי הוא להגיע לאירופה.

אבל לא רק מסוריה אנחנו רואים פליטים. חלקם מגיעים גם מאזורי סכסוך אחרים וגם כמהגרי עבודה מעירק, תימן, אפגניסטן ואפריקה. ההפתעה הגדולה שלי שגיליתי כאן כמה פליטים שמגדירים את עצמם כפלסטינים. כשניסיתי להתעמק מאיזו עיר הם בדיוק בפלסטין, הם התפתלו קצת וגילו שבעצם הם נולדו בסוריה, אבל המשפחה שלהם ברחה לשם בשנת 48', והם אינם נחשבים תושבים סוריים, כי מעולם לא נתנו להם אזרחות. חוסר הסולידריות הערבית היא אחד הדברים שמאד מקוממים את כולם. העושר והמרחב שקיים במדינות הערביות, מדינות המפרץ וערב הסעודית, יכל לפתור את המשבר הזה בזמן  מאד קצר, ולחסוך את הסבל העצום של האנשים הללו. 

האי Chios נחשב יעד מאד מבוקש כנקודת הזינוק לאירופה. הוא אי היווני הקרוב ביותר לחופה של תורכיה. במרחק של 8 ק"מ בלבד, אני רואה מהמרפסת שלי את בתי התושבים  בתורכיה, וביננו לבינם מפטרלות כל הזמן ספינות של משמר החופים.

בתורכיה קיימים מחנות פליטים ענקיים, עם אלפי אנשים, שחיים בתנאים די דומים לתנאים כאן. אבל בניגוד לכאן, פושעת שם עבריינות גדולה, וכמו שוסיליס מגדיר את זה, המחנות שם מנוהלים ע"י המאפיה. כיוון שגם ילדים קוראים את הבלוג הזה, אני לא אפריז בתאור הסבל  שעוברים האנשים, ובעיקר הנשים, במחנות הללו, אבל תנו לדמיון שלכם להפליג הכי רחוק שאתם יכולים . כנראה שהם יוצאים מנקודת הנחה שאם ישנים באוהל בתורכיה, כבר עדיף לישון באוהל ביוון.

מבריחי הגבול מפתים אותם בעתיד ורוד ובכרטיס כניסה לאירופה. כבר ראו כאן פליטים שמכרו להם חבילה של מעבר בסירה + מלון. הם יורדים למזח ומחפשים את ההסעה למלון שלהם ונותרים בהלם.

לנשים הם מוכרים סיפור שאם הן תלדנה ביוון, התינוק יהיה אזרח יווני. על סמך ההבטחה הזו, נשים בהריונות מתקדמים, אחרי ניתוחים קיסריים, אחרי לידות מוקדמות והריונות בסיכון, עולות על סירות גומי, בסיכון חייהן וחיי העוברים שלהם, רק לנחות כאן אחרי מסע מפרך בים, כדי לגלות שהכל בלוף, והן, והילדים שלהם, נותרים פליטים.

אחת כזו היא וואלה, אשה מאד אינטליגנטית, מנהלת חשבונות מסוריה, שמדברת אנגלית מצויין. היא בחודש שמיני ונחתה השבוע על החוף. הריצו אותה אלי בבהלה גמורה ואז הסתבר שהיא אחרי שני ניתוחים קיסריים, שניהם בלידה מוקדמת בחודש שמיני. כמעט תלשתי את השערות. הסיכון שהיא לקחה על עצמה מעורר צמרמורת. למזלה, אחותה, שנמצאת כאן בהריון, כבר גרה בדירה על האי, כך שהעברנו אותה לשם, עם הפנייה דחופה לבית החולים.

בורסת מחירי ההברחה משתנה לפי עונות השנה ומזג האוויר. כיום חצייה של 3 שעות בסירת גומי תעלה לכל אחד, איש, אשה, ילד או תינוק, בין 600 ל 800 אירו. לפני שנה זה עבר את ה 1500 אירו, אבל הביקוש ייצר יותר מבריחים ויותר סירות, כך שהמחיר ירד. עם 20 פליטים בסירות הקטנות, ו 80 בגדולות, תעשו אתם את החשבון. מי שלא יכול להרשות לעצמו את המחיר המופקע הזה, מקבל "עבודה" על הסירה - להיות אחראי למנוע הבנזין הקטן ולכוון את הסירה לכיוון האורות של Chios. לצערו הרב, כשמשמר החופים אוסף אותם מהים, לרוב הבחור הזה נעצר, כיוון שמניחים שהוא המבריח. אין גבול לחמדנות ולציניות.

וסיליס כבר נחשב דמות מרכזית בחילוץ הסירות, והאדם שפונים אליו בכל בעיה. אפילו המבריחים כבר גילו אותו, ומדי פעם הוא מקבל טלפונים מתורכיה, שמעדכנים אותו על סירה שבדרך ושואלים האם הגיעה. בהתחלה הוא התרגש מהדאגה שלהם, אבל כשהמשיכו הטלפונים, תמיד לגבי סירה אחת מסוימת, הוא התחיל לחשוד וביקש לעשות חיפוש על כל הפליטים שהגיעו. בתוך הבגדים של אחד מהם התגלתה שקית עם קילו קוקאין. זה היה המחיר שהוא שילם עבור המעבר - לשאת את השקית עבורם. הוא נכנס לכלא על הברחת סמים, והם ממשיכים לעבוד.

תוך כדי הקינוח וסיליס מקבל טלפון מהמחנה, שאשה סוכרתית הגיעה לקבל את זריקת האינסולין שלה. זה קצת מתסכל כי אם היתה מגיעה שעתיים קודם, בשעות המרפאה, זה היה חוסך לכולם הקפצה. הוא מעיר את הרופא שלו, שממהר למחנה, ואנחנו חוזרים למלון, קצת יותר מפוכחים לאור המציאות שסביבנו.

עד הפעם הבאה. נשיקות