כשילדיי היו קטנים, הלכנו לג'ימבורי. הם טיפסו על המכשירים, צללו לבריכת הכדורים, שיחקו בסביבה רכה, נעימה, מחבקת, חמימה. ואנחנו זחלנו איתם, השתוללנו יחד ונהנינו מהחיים.
לילדים שנמצאים כאן, המחנה הוא הג'ימבורי שלהם. הם מתרוצצים, משחקים מחבואים, כדורגל סביב האוהלים. הסביבה הזו היא ללא ספק קרה, קשה, קשוחה, לא מחבקת, והכל, כמובן, ללא כל פיקוח של ההורים. ילדים קטנים, בני שלוש וארבע, מסתובבים לבד ומחפשים ריגושים.
לכאן נכנס לפעולה בית הילדים. דירה חמימה ומתוקה, הסמוכה למחנה, ומנוהלת ע"י צוות CESRT, אותו צוות שמספק ביגוד יבש ושתייה חמה בנחיתות. מדובר ב 10 מתנדבים, שעובדים מבוקר עד ערב, מספקים אי קטן של שפיות, ומנסים לייצר לילדים כאן קצת ילדות אמיתית.
בדירה קטנה, 75 מ"ר בלבד, מאפשרים להורים צעירים להגיע עם הילדים שלהם, מתינוקות עד גיל 13, ולקבל דברים מאד אלמנטריים:
- מקלחת חמה לילדים והדרכה להורים צעירים איך לקלח את התינוק החדש שלהם.
- מוצרי טואלטיקה בסיסיים - דאודורנט, סבון, מברשות ומשחות שיניים, חיתולים
- בגדים לילדים
- תחתונים וגרביים נקיים להחלפה
- עגלות טיולון לתינוקות
מעבר לכל זה, פינות משחקים עם מעט צעצועים, פינת ציור, הקרנת סרטי ילדים. בעיקר מקום בו ילדים יכולים להיות סתם ילדים.
את כל הציוד הם מקבלים בתרומות. מכולות מגיעות אליהם ממקומות שונים בעולם, ותרומות כספיות דרך עמוד הפייסבוק. המתנדבים מגיעים לכמה שבועות, וזוהי נקודת התורפה העיקרית. הם מחפשים אנשים שרק יבואו. עוד אחת מהקבוצות הנפלאות שנמצאות כאן.
אני עוד מעט חוזרת הביתה. כבר מאד מתגעגעת.
מרגש איך שבמקום לא שפוי, מנסים ליצור שפיות. כל הכבוד למתנדבים בכלל, ולך בפרט, על עבודת הקודש! יישר כח!!!
השבמחק